פסק-דין בתיק ת"א 1317-05-10

בקשה לסילוק התביעה על הסף - היא הבקשה להכרעתי.

תמצית העובדות על פי הנטען

1.         ביום 2.5.2010 הגישה עיריית תל-אביב-יפו (להלן: העירייה) את התובענה דנן נגד שלושה נתבעים, חברת מעמקים שירותים ואחזקות בע"מ (להלן: מעמקים), אייזיק שפירא ופישלר סולומוניקה.

בתביעה עתרה העירייה למתן סעד הצהרתי שענינו בטלות המשכונות שנרשמו לטובת מעמקים.

להעיר כי לטענת העירייה מעמקים היא חברה שבעלות בנו של הנתבע 3 - שפירא.

2.         טוענת העירייה כי שפירא החזיק וניהל בתחום שיפוטה, חניונים באמצעות מספר חברות. לטענתה, באמצעות החברות שבשליטתו נמנע שפירא מלשלם ארנונה וחיובים נוספים הנובעים מניהול החניונים והיקפם הכספי נאמד במיליוני שקלים. בעקבות חובות אלה הגישה העירייה תביעה לבית המשפט המחוזי בת"א ( ת"א 2020/98) (להלן: התביעה הראשונה).

בתביעה הראשונה בקשה העירייה, בין היתר, לחייב את שפירא באופן אישי בחובות של אותן החברות בהן השתמש להתחמק מהחיובים כאמור.

ביום 21.4.2006 קיבל בית המשפט (כבוד השופטת צ' ברון) את התביעה וחייב את שפירא באופן אישי לשלם לעירייה את החובות של החברות שהיו בשליטתו בסך של כ-7 מליון ש"ח, קרי, בית המשפט מצא כי טענת העירייה מקובלת עליו והטיל כאמור חבות אישית על שפירא (להלן: פסק הדין).

3.         סולומוניקה היה שותפו של שפירא בנכס המצוי ברחוב יפת 170 בתל אביב (להלן: הנכס). הזכויות הקנייניות של שפירא ושל סולומוניקה בנכס לא היו רשומות ברשם המקרקעין אלא בעמידר החברה הלאומית לשכון בישראל בע"מ .

            בהתאם להסכם מכר מיום 23.6.2005 העביר סולומוניקה את זכויותיו בנכס לשפירא.

4.         לאחר שנודע לעירייה על הזכויות של שפירא בנכס, ביקשה לממש את הנכס באמצעות כונס נכסים שמונה במסגרת תיק הוצאה לפועל.

מעמקים הגישה התנגדות למינוי כונס נכסים בטענה כי יש לטובתה משכונות על זכויות שפירא וסולומוניקה בנכס מהמועדים 23.5.2006 ו-9.7.2009, שנועדו להבטיח הלוואה בסך של 1.2 מיליון ש"ח.

אף שפירא הגיש התנגדות למינוי כונס נכסים ובין שאר טענותיו טען כי הוא בעל משכון מיום 21.5.2009 על זכויות סולומוניקה בנכס שנמכרו לו, כאמור.

5.         ביני לביני, הגיש שפירא ערעור על קביעות פסק הדין שחייב אותו באופן אישי בחובות החברות ( ע"א 4403/06). משהוגש הערעור בקשה מעמקים להאריך את המועד להגשת כתב הגנה עד שבית המשפט העליון יתן את פסק דין בערעור; ולכך נעתר בית המשפט.

ביום 23.3.2011 נתן בית המשפט העליון פסק דין בערעור ובו קבע כי יש להחזיר את התיק לבית המשפט המחוזי כדי שישוב ויכריע בשאלה - " האם התקיימה עילה מוכרת להרמת מסך...".

תמצית טענות הצדדים

6.         מעמקים הגישה בקשה לסילוק התביעה על הסף לאור פסיקת בית המשפט העליון, בקשה לה מסכימים שפירא וסולומוניקה. לטענתה, עם ביטול החיוב האישי של שפירא לחובות החברות והחזרת הסוגייה לדיון מחודש בבית משפט המחוזי שיבחן "האם התקיימה עילה מוכרת להרמת מסך" ממילא נסגר תיק ההוצאה לפועל ונשמט הבסיס לתובענה דנא, שכל כולו מבוסס על חיוב אישי של שפירא, שעומד לבחינה מחודשת.

7.         בתגובתה לבקשה, טוענת העירייה כי אין משמעות ביטול פסק הדין של בית המשפט המחוזי כדי לשמוט את הבסיס מהתביעה דנא וכי יש לה זכות ומעמד לעתור לסעד ההצהרתי מעצם זכותה לנשייה, גם אם בשלב זה עדיין אין בידה פסק דין כספי נגד שפירא, וכלשונה: " המשיבה 1 (העירייה - א.נ.ח) , עדיין טוענת לזכות כספית ביחס למשיב 2 (שפירא - א.נ.ח) . עצם הטענה מעניק לה זכות ומעמד בהגשת התובענה ולכן אין להורות על מחיקה על הסף... ברור כי אם המשיבה 1 תזכה בפסק דין, יש חשיבות לבירור התובענה מהר ככל האפשר וזאת כדי למנוע דיספוזיציה של הזכויות בנכס".

8.         בתשובה לתגובה חוזרת מעמקים על טענותיה ומוסיפה " כי ביטולו של פסק הדין גם נטל מהמשיבה, כל עילת תביעה שהיתה לה לעתור לבית משפט נכבד זה, בכל עניין הנוגע לשעבודים הנדונים, ובאין עילת תביעה כאמור, אין מקום ויסוד כלשהם להמשיך את ההליכים נשוא התיק דנא או אף 'להקפיא' אותם". ובהמשך " כן יצוין גם, כי אי סגירתו של תיק זה תגרום לכך כי בית המשפט הנכבד יעסוק בעניינים אשר טרם בשלו וטרם התגבשו לתבנית משפטית מוכרת, אשר יש בה כדי לבסס עילת תביעה של המשיבה, כך שכל דיון כאמור ואף כל המשך 'התעסקות' עם התביעה נשוא תיק זה, יהיו תיאורטיים ואקדמיים גרידא, עניינים אשר אין דרכו של בית המשפט לשחת עליהם את זמנו ומשאביו".